המונומנטים והמתחמים האדריכליים החשובים באתר הארכאולוגי של גורניה הם כדלקמן:
העיר, שלא הייתה מבוצרת, התפרשה על מדרונות גבעה נמוכה. שני רחובות היקפיים מרוצפים, שנחתכו על ידי רחובות ניצבים ולעיתים מדורגים, וחוברו כולם למערכת ניקוז, הגדירו בלוקים עירוניים — שבעה מהם כבר נחפרו. הבתים בני שתי קומות (הגדולים שבהם כ־5×5 מטרים) חלקו קירות חיצוניים משותפים. כיום נותרו בעיקר אזורי אחסון וסדנאות בקומת הקרקע והמרתפים, שניתן היה להגיע אליהם באמצעות מדרגות עץ מן הקומה העליונה. הקומה העליונה, שבה היו חדרי המגורים העיקריים, הייתה נגישה ישירות מן הרחוב באמצעות גרם מדרגות. הקירות התחתונים נבנו מאבן, ואילו הקומה העליונה נבנתה מלבני בוץ.
גורניה מספקת תמונה של חיי היומיום של המינואים, שעסקו בחקלאות, גידול בעלי חיים, דיג, קדרות ואריגה — כפי שמעידים הכלים שנמצאו באתר (אזמלים, קרסים, פטישים ועוד). נמצאו גם כלים וכלי חרס מפוארים יותר, כגון ריטונים וכלים פולחניים.
הארמון — מושבו של שליט מקומי — ממוקם בראש הגבעה, ממערב לחצר מלבנית שממנה ניגשו לבתי מגורים פרטיים. הוא שימש ככל הנראה כמרכז היישוב, ואולי גם כשוק. בצדו הדרומי של הארמון מצויה שורת מושבים מדורגים בצורת האות Γ, הפונים אל החצר. נראה כי ישבו בהם צופים בעת טקסים דתיים, ולכן המקום מתפרש כמרחב “תיאטרלי” קדום.
מאחורי גרם המדרגות נמצא חדר קטן, שרצפתו עשויה לוח אבן עם פתחים, המתפרש כפלטפורמה להקרבת קורבנות, ייתכן של שוורים. לצדו נמצא „קרנוס“ — אבן קטנה עם שקעים לצורכי מנחות. הצד המערבי של הארמון, הפונה לחצר מרוצפת קטנה, היה בעל אופי מונומנטלי עם שקעים והבלטות אדריכוניות, פתח מרכזי וחלונות שכבר אינם קיימים.
פנים הארמון השתמר בצורה חלקית בלבד, אך כלל חדרים רשמיים שונים וכן אזורי אחסון שמעליהם היו ככל הנראה חדרים גדולים יותר. האולם המרכזי הופרד מן החצר המרכזית באמצעות שורת עמודים עגולים מעץ, לסירוגין עם אומנות אבן מרובעות. מצפון לארמון, בנפרד ממנו, נמצא מקדש ציבורי קטן המוקדש לאלת הנחשים המינואית. המקדש נגיש דרך רחוב ללא מוצא, והוא חדר מרובע (3×4 מטרים) עם ספסל בצדו הדרומי להנחת חפצי פולחן, בהם פסלוני חרס של האלה עם ידיים מורמות, מזבח תלת־רגלי וצינורות פולחניים בצורת נחשים.
